פורטל מצווה גדולה להיות בשמחה

מצווה גדולה להיות בשמחה - פרשת השבוע: חיי שרה

בסד
פרשת 'חיי שרה'

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן",

הפרשה נקראת חיי שרה,אך פותחת במותה,שצדיקים במותם נקראים חיים מפני שאורם מאיר יותר מאשר בימי חייהם."שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה":מבאר רש"י- 'כולן שווין לטובה'.שרה חוותה קשיים בחייה,עקרותה,צרות מהגר וישמעאל ולמרות הייסורים.עמדה בקשיים ויכלה להם.
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים"
אומר המדרש :שרה אימנו, כשהייתה בת מאה הייתה טהורה במידותיה ובאופייה, כבת עשרים.בריאותה ויופייה, כבת שבע. הייתה כולה חכמה וחסד. שלימות נשמתה שמרה על גופה.

'וַיִּהְיוּ" - גימטרייא- 37 רמז ל-37 השנים האחרונות של שרה, מהרגע שילדה את יצחק.השנים שקדמו, כאילו לא נחשבות,כי מי שאין לו בנים, חשוב כמת.
מדוע בחרו חז"ל להנציח את שם הפרשה 'חיי שרה'- דווקא במותה?,כי 'צדיקים במותן קרויין חיים'.התורה רוצה להדגיש ששרה אימנו, חיה את חייה עד תום ובשלמות. " יוֹדֵעַ ה', יְמֵי תְמִימִם; וְנַחֲלָתָם, לְעוֹלָם תִּהְיֶה".(תהילים ל'ז)
מסביר ה'ערבי נחל':"שמצד שאנו רואין, ששני חייה היו כפי שורש חיותה,
מוכח שלא הייתה שום פעם בקטנות,רק הייתה כל ימיה בחד קטורא (בקשר אחד(
והיינו כולם שווים לטובה".על פי הזוהר הקדוש הסוד הוא,שכל ימיו ושנותיו של אדם,תלויים באדם עצמו.מה שמתגלה במותה של שרה אימנו,ששמרה כל הזמן על מדרגה גבוהה,שלטה בחייה וקידשה את הזמן.

נאמר כשמתה - "חיי שרה",כי 'הצדיקים מחיים ימיהם והרשעים ימיהם מחיים אותם'.שרה שהייתה גלגול של חוה,באה ותיקנה.
'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה'- סופי תיבות –הויה רמז,לפגם שפגמה חוה בשם הויה-באה שרה ותיקנה.

"וַיֹּאמַר—ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם"

זו תפילתו של אליעזר המבקש מה' לפגוש את רבקה "במקרה"
"וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ"
לא הספיק לסיים תפילתו והיא יוצאת. זו כוחה של תפילה.
"הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם"-הקרה-לשון קרירות, רמז להמתקת הדין,
כי החום הוא דין וקור הוא חסד,אליעזר מתפלל לחסד.
"הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם"-הקרה-לשון רקמה,
אליעזר מתפלל שה' ירקום לפניו מציאות, את מציאת רבקה.
"מקרה"="רקמה"= רק מה'= ה' רקם...
"הַקְרֵה-נָא"-מבאר הבן איש חי: "נא"-ראשי תיבות נתיב איתן
רמז לנתיבו של איתן,כינויו של אברהם.
אליעזר במילה "נא" רומז לבקשתו למצוא כלה שתלך בדרכו של אברהם.

אליעזר פוגש ברבקה ומשתאה מזריזותה ומגמילות חסדיה.
"וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ"
זריזות רבקה דומה לזריזותו של אברהם בפרשת וירא: "וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם".

אליעזר נותן לרבקה נזם זהב ,שני צמידים, עשרה זהב משקלם.
"וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".
'בקע'-ראשי תיבות-ברכה, קדושה,ענווה.
'שני צמידים' - רמז לשני לוחות הברית הצמודים.
'עשרה זהב משקלם' - עשרת הדיברות שבם.

"וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל"
רבקה בת בתואל-בתו של אל.
הנערה טבת המראה-רמז לתורה הקדושה,שהיא בת של מלך,
בתו של אל.
כד-גימטריא -24 , שהם 24הספרים הקדושים
'ותרד העינה'-מהעין-משורש עליון.
'ותמלא כדה'- עשרים וארבעה ספרי קודש, מלאי סודות ורמזים.
מלאה כדה במים-ואין מים אלא תורה.
בתחילה היה הכד על שכמה-מקום עליון וגבוה
אך כאשר העבד רוצה לגמוע ,נתנה אותו על ידה,מקום שיכול להשיגו.
ותשקהו-רוותה אותו בדברי תורה.

המדרש מציין את גדולתה של רבקה,שהיתה ראש לדורשות את ה'
"מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת"
(בראשית רבא - ס"ג, ח')
המדרש מכנה את רבקה "שושנה בין החוחים) ."שיר השירים - ב, ב (
שהיתה אחותו של לבן הארמי-אותיות נבל הרמאי.למרות שחיה בין רמאים,מתגלות תכונותיה הנעלות והיא נחשבת לצדקת.
המפרשים מודדים אותה בדרגת שרה אמנו בפרשם "וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית - כ"ד, ס"ז( מסופר שכשמתה שרה פסק הנר לדלוק מערב שבת לערב שבת,
הברכה לא נמצאה בעיסה, והענן ניתק מהאוהל, אך "כשבאת רבקה חזרו) "בראשית
רבא(
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב"

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב..."
"דע! כשהאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באין
בתוך התפילה ומסייעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו.
וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה בחינת שיח השדה,
שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת
'ויצא יצחק לשוח בשדה' - שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה..."
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, י"א).

בחסידות נדרש שיציאת יצחק לשדה "לִפְנוֹת ערב"
היא בשביל לפַנוֹת את הערב,
לגרש מהשדה את החשך והבלבול השוררים בו
כדי להפכו לשדה מואר לשם השראת השכינה
בפנוי הערב מביא יצחק את הבֹקר, את רבקה.

שלחו לחבר רשימת פרשות השבוע

שלחו לחבר רשימת פרשות השבוע

שלחו לחבר רשימת פרשות השבוע